לאחרונה, התרבו המקרים בהם התבקשתי לייעץ ולטפל בסוגיית קיומם של יחסי עובד מעביד. המדובר בסוגיה מורכבת, חשובה ובסיסית, אשר לרוב, הצדדים ליחסי העבודה אינם מודעים לה במלואה. 

פעמים רבות נחתם "חוזה לביצוע עבודה/שירותים" בין מעסיק לקבלן עצמאי, במסגרתו הקבלן מקבל תשלום כספי בגין שירותיו, כנגד הנפקת חשבונית. אולם, בתום ההתקשרות, ולעיתים עוד במהלכה, טוען מבצע העבודה כי בפועל התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ועל כן יש לראותו כעובד שכיר הזכאי לתשלום זכויותיו לפי חוקי המגן של משפט העבודה כגון: שכר עבודה ראוי, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים ועוד.

חשוב לדעת כי יחסי עובד ומעביד הינם "סטטוס" ועל כן לא ניתן להתנות עליהם בהסכם. גם אם הצדדים להסכם שוללים את היותו של האחד 'מעביד' והשני 'עובד', יבדוק בית הדין את מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, שכן העובדות נקבעות לאור התנהגות הצדדים למעשה ולא בהתאם למה שהצדדים רצו להשיג באמצעות כינוי כזה או אחר. 

המבחן לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" אינה תלויה במקצועו או בעיסוקו של אותו אדם ובירור מעמדו יכול שייעשה בראשית העסקה, במהלכה או לאחר תום העסקה, במסגרת של הליך משפטי ע"י מתן סעד הצהרתי בדבר מעמדו של אותו אדם. יש גם לזכור כי ייתכן שביחסיו עם פלוני יהיה האדם במעמד של "עובד" וביחסיו עם אחרים יהיה אותו אדם במעמד של "קבלן עצמאי".

ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה היא כי יש לבחון כל מקרה לגופו באמצעות "המבחן המעורב", שהמרכיב הדומיננטי שבו הוא המבחן המשולב. בית הדין בוחן האם קיים 'עסק' יצרני בו העובד השתלב, שהפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה של העסק ושמבצע הפעולה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל. בית הדין בודק אף את הפן השלילי, כלומר האם מבצע הפעולה אינו בעל עסק משלו בעל סיכויי רווח וסכנת הפסד המשרת את העסק כגורם חיצוני אשר נהנה מייעול עבודה וחסכון בהוצאות. מבחנים משניים במסגרת המבחן המעורב הם מבחן הכלים, מבחן המרות והפיקוח, מבחן הקשר האישי ועוד. 

הכלל הבסיסי הוא כי עובד שסווג באופן שגוי כ"עצמאי" יהא זכאי לכל הזכויות הכספיות כעובד על סמך השכר החילופי, כפי שתקבע הערכאה השיפוטית, וזאת מבלי שניתן יהא לקזז ממנו סכום כלשהו כתוצאה מהפער בין התמורה הקבלנית לבין השכר החלופי, כפי שנקבע עבורו. יחד עם זאת, במקרים חריגים של חוסר תום לב קיצוני של המועסק, כגון כאשר המועסק ביקש לעבוד במעמד של "קבלן עצמאי" ולאחר ניתוקם של היחסים תבע להכיר בו כ"עובד", וכאשר קיים פער ניכר בין עלות התשלום כעצמאי מזה שהמועסק היה מקבל כעובד, ייקבע בית הדין את זכות המעביד להשבת הכספים ששילם ביתר. עול ההוכחה בכמה עלה התשלום ל"קבלן העצמאי" על שכרו אילו היה מועסק מלכתחילה במעמד של "עובד" מוטל על כתפי המעביד.  

לרוב, כאשר ניתנת הכרעה שיפוטית שמי שמועסק או הועסק כ"קבלן עצמאי" נחשב כ"עובד" לעניין משפט העבודה, חלה הכרעה זו לגבי העבר החל מתחילת ההעסקה וכן כלפי העתיד, אם יחסי העסקה טרם הסתיימו. חלות ההכרעה לגבי העבר, החל ממועד תחילת העסקה, נובעת מכך שהיותו של אדם "עובד" הוא עניין של מעמד, אשר נקבע כאמור עפ"י כללי המשפט. למעמד זה יש נפקות לעניין זכויות העובד לפי חוקי המגן וההסכמים הקיבוציים, אשר, ברובן המכריע, אינן ניתנות לוויתור.

לסיכום, עינינו הרואות, כי המדובר בסוגיה מורכבת ביותר, כאשר לרוב הצדדים להסכם אינן מודעים בראשית דרכם למלוא ההשלכות של קביעת אופן היחסים ביניהם. המלצתי היא להיעזר קודם לחתימת הסכם וקודם לקביעת צורת העסקה בייעוץ משפטי, אשר יכול וימנע בעתיד סכסוכים משפטיים מיותרים בין המעביד לבין מבצע העבודה.   

כתובת מייל office@ollaw.co.il

אתר אינטרנט www.ollaw.co.il